הדמיית אמן של זוג חלליות GRAIL סורקות יחדיו את הירח | |
מידע כללי | |
---|---|
סוכנות חלל | נאס"א |
מפעיל | JPL |
יצרן | לוקהיד מרטין, MIT |
תאריך שיגור | 10 בספטמבר 2011 |
משגר | דלתא II |
אתר שיגור | SLC-17B, קייפ קנוורל |
http://moon.mit.edu/ | |
משימה | |
סוג משימה | זוג מקפות |
לוויין של | הירח |
תאריך כניסה למסלול |
GRAIL-A ב-31 בדצמבר 2011 GRAIL-B ב-1 בינואר 2012 |
משך המשימה הכולל | 10 בספטמבר 2011 – 7 בדצמבר 2012 (שנה) |
מידע טכני | |
משקל | 132.6 ק"ג |
Gravity Recovery and Interior Laboratory (בראשי תיבות: GRAIL) הייתה משימה לחקר הירח, חלק מתוכנית דיסקברי של נאס"א. המשימה כוללת שתי מקפות המקיפות את הירח וממפות את שדה הכבידה שלו באיכות גבוהה כדי שניתן יהיה לקבוע את הרכבו הפנימי של הירח. שתי חלליות ה-GRAIL שוגרו ב-10 בספטמבר 2011 על גבי משגר דלתא II מנמל החלל קייפ קנוורל. GRAIL-A נכנסה למסלול סביב הירח ב-31 בדצמבר 2011 ו-GRAIL-B נכנסה למסלול יום לאחר מכן, ב-1 בינואר 2012. ב-17 בינואר 2012 נבחרו שני שמות לשתי חלליות ה-GRAIL שהוצעו על ידי תלמידי כיתה ד' מבית הספר היסודי אמילי דיקנסון מבוזמן, מונטנה. השמות שנבחרו לחלליות הם Ebb (אֶבּ) ו-Flow (פְֿלוֹּ) ל-GRAIL A ו-B בהתאמה.[1]
השלב המדעי של המשימה נמשך 88 יום, מ-7 במרץ 2012 עד 29 במאי 2012. מחקר מדעי נוסף החל ב-8 באוגוסט. לאחר סיום המשימה, החל תהליך פירוק של המקפות שנמשך 5 ימים, וב-17 בדצמבר שתי החלליות התרסקו על פני הירח.[2][3] טכניקת סריקת שדה הכבידה של הירח דומה לזו ששימשה את החללית GRACE ומבנה החלליות מבוסס על מבנה החללית XSS-11.[4]
בשונה ממשימות תוכנית אפולו ומשימות בלתי מאוישות אחרות, להן ארכו כשלושה ימים להגיע אל הירח, משימת GRAIL משתמשת במסלול נקודת לגראנז' L1 טרנס-ירחי שנמשך שלושה עד ארבעה חודשים. מסלול זה נבחר כדי לחסוך בדלק, להגן על הכלים שעל החללית וכדי להאט את החלליות בהגעה לירח כך שיכנסו למסלול נמוך מאוד של 50 ק"מ מעל פני הקרקע ושהמרחק בין שתי החלליות (שיגיעו לירח בהפרש של 24 שעות אחת מהשנייה) יהיה בין 175 ל-225 ק"מ.[5][6] הקפדנות הלחוצה בקשר לתוכנית הטיסה של החלליות השאירה זמן מועט מאוד לתיקון שגיאות שהובילו לחלון שיגור שנמשך שנייה אחת פעמיים ביום.[7]
החוקרת הראשית במשימת GRAIL היא מריה זובר מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). התוכנית מנוהלת עבור נאס"א על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL) עלות התוכנית נכון לאוגוסט 2011 הייתה 496 מיליון דולרים.[8]